איציק בונצל כותב מילים שהצליחו לחנוק, עד לכדי דמעות. כל מילה איש יקר! הפרק שלא סופר על בנימין נתניהו: ישבתי לצדו אינספור שעות במהלך
הפרק שלא סופר על בנימין נתניהו:
ישבתי לצדו אינספור שעות במהלך המלחמה הזו. הייתי שם בטיסה ההיסטורית לנאום בקונגרס, וחשוב מכך – הייתי שם בחדרים הסגורים, ברגעים שבהם המחיצות נופלות.
ראיתי אותו מול משפחות החטופים והמשפחות השכולות אנחנו מקשים, תוקפים, מטיחים כאב, והוא – מקשיב. בכבוד, בסבלנות שאין לה קץ, בלי לקטוע אף הורה שכול או בן משפחה שחולמו נגדע.
בסיום כל מפגש כזה, אחרי שענה לכולם, חזר על התחייבות שנשמעה כמו שבועת קודש: "אשיב לכם את הילדים הביתה – מי בחיים, ומי שאינו בין החיים". זו לא הייתה סיסמה, אלא הבטחה שחזר עליה שוב ושוב, פעם אחר פעם.
רבים שואלים מה מחזיק אותו. ראיתי את ההפגנות הסוערות בחוץ ואת ההסתה הבלתי פוסקת באולפנים – אלו לא שברו אותו. הדבר היחיד שראיתי שחודר את השריון ומשפיע עליו עמוקות הוא מחיר הדמים: האבדות הכבדות של חיילנו שנפלו בקרב.
ראיתי את הדמעות בעיניו במפגש עם המשפחות. ראיתי אותו מתכנס בתוך עצמו, עומד מול תמונות הנופלים ב"מאהל הגבורה", נושא עמו את משא האובדן האישי שלו על אחיו, יוני ז"ל. בכל פעם מחדש, בעדינות ובצניעות, הוא ניסה לחלוק את הניסיון שלו כאח שכול כדי להעניק מעט נחמה לאחרים.
היו רגעים שבהם המנהיג פינה מקום לאדם שבו. כשבני נדב ביקש לחזור ללחימה מיד לאחר שקמנו מהשבעה, נתניהו ניסה לשכנע אותו אחרת. הוא דיבר אליו כאל בן, הזכיר לו שעכשיו הוא הבן הבכור ועליו לדאוג להוריו לפני הכל. זה לא עזר לו – נדב חזר ללוחמים שלו – אבל הרגע הזה נותר חקוק בלבי.
אני אשמח להיות הראשון שיכתוב את הפרק הראשון בספר הבא של נתניהו. זהו ספר של הנהגה, של אהבת ארץ קדושה ושל הקרבה משפחתית כבדה מנשוא.
אך חשוב לדעת – הספר הזה עוד רחוק מסיום. נתניהו לא יאפשר לכתוב את הפרק האחרון עד שלא יידע בוודאות שהארץ הזו בטוחה, מקום שראוי ומוגן לגדול ולצמוח בו עבור ילדינו. הוא יהיה זה שיכתוב את שורות הסיום ויחתום על הספר רק כאשר יוכל להעביר את השרביט למנצח – מנהיג שידע לשמור מכל משמר על כל מה שהשגנו כאן בעמל ובדם.
פיד ימין - The Right Way
אינסטגרם | וואטסאפ | טלגרם
מסכן, אין לו מושג