המשותף בין ה''חשש מנקמה של יהודים'' ב7/10, לקונספציה עצמה
אם נתגבר כוחות זה עלול להסלים. אם נבצע פעולה הם עלולים לשבור את הכלים.
כשמישהו אמר קול אחר, במקום להקשיב לעובדות ניסו להקשיב למניע. הוא בטח משיחי, רוצה התיישבות בעזה וכל זה. הוא בטח שונא ערבים.
שתי הנקודות האלו באות לידי ביטוי ב"חשש מנקמה" שהובעה בבוקר ה7/10.
א. המחשבה שתאוות הרצח תלויה בנו
ב. ההתנשאות המוסרית השזורה בפרשנות מעוותת.
הסעיף השני משפיע גם על היחס למלחמה. מה שבתחילה הוסכם כצודק, הפך לקצת פחות צודק, לא בגלל עובדות אלא בגלל היחס הנ"ל לחיילים ממגזר מסויים, וייחוס מניעים אחרים שלא מוסכמים על כולם.