דין אומן כדין פולין
גם מסע לפולין מסובסד. למה המסע לאומן כל כך מרגיז? ישראל מסייעת ל
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.09.25 בשעה 19:26 בברכה, אלמוני
גם מסע לפולין מסובסד. למה המסע לאומן כל כך מרגיז?
ישראל מסייעת לאבטח קבוצות ספורטאים גדולות בחו"ל ומסייעת גם ליציאת בני נוער למחנות ההשמדה, אבל בבואה לסבסד נסיעות מאמינים לאומן - השאלה היא אם היא נוהגת בשוויון ובאחידות כלפי אזרחיה ברגע שמימון ציבורי נתפס כשלל מגזרי ולא ככלי ממלכתי, נשחק האמון במוסדות השלטון
שלחו את הכתבה במתנה
שיתוף בוואטסאפ
שיתוף
תגובות:
52
שמירה
אומן, אוקראינה
אומן, אוקראינה
יאיר אבידן
11:33 • 31 באוגוסט 2025
עד היכן משתרעת חובתה של המדינה כלפי אזרחיה? האם היא מצטמצמת לספק ביטחון, חינוך, בריאות ותשתיות, או שעליה לאפשר גם מימוש צרכים תרבותיים ודתיים, גם אם הם נוגעים רק לחלק מהציבור?
השאלה צפה מחדש בנוגע להקצאת 10 מיליון שקל לאבטחת נסיעות לאומן בראש השנה, אך למעשה היא רחבה בהרבה, ונוגעת למבנה של החוזה החברתי.
כבר שנים שישראל מתמודדת עם שאלות של אבטחת קבוצות גדולות בחו"ל. למשל, במסעות הנוער לפולין המדינה מתערבת באופן מסודר, גם בהיבטי האבטחה וגם בהיבטי השתתפות במימון. משרד החינוך, משרד החוץ והשגרירויות המקומיות פועלים כדי להבטיח שתלמידים יוכלו לבקר במחנות ההשמדה בביטחון מרבי. המהלך נתפס כלגיטימי משום שמדובר במאמץ חינוכי שמטרתו שימור המורשת וההיסטוריה של העם היהודי.
מסע לפולין. מאמץ חינוכי שמטרתו שימור המורשת וההיסטוריה של העם היהודי
מסע לפולין. מאמץ חינוכי שמטרתו שימור המורשת וההיסטוריה של העם היהודי צילום: Alik Keplicz / AP
כתבות קשורות
בעולם המופלא הזה, לחרדים קשה והמילואימניקים טובלים באמבטיית כסף רותם שטרקמן
משרד רה"מ יעביר מיליון שקל לגרעינים תורניים לאירועי "הכנה לסליחות" ליאת לוי
קיבלת ג'וב? תספק את הסחורה: שחיתות אומן היא מתאבן לקראת שלישי הבא אבי בר-אלי
גם משחקי כדורגל, כדורסל ואירועי ספורט אחרים שבהם משתתפות קבוצות ישראליות בחו"ל מלוות בתיאום ביטחוני הדוק. אין כאן סבסוד אוהדים, אלא התערבות נקודתית שנועדה להגן על ישראלים העלולים להפוך יעד לפגיעה.
בהקשרים דתיים יש דוגמאות מהעבר של ליווי ותמיכה ממשלתית כדוגמת ארגון יציאת אזרחים מוסלמים לחאג', דאגה לסדר ציבורי סביב חגי הפסחא בירושלים ואף אספקת הגנה באירועים בעלי רגישות בין-דתית, כשברוב המקרים המניע היה ביטחוני ולא מגזרי. הנוהל ברור: המדינה מתערבת כשיש סיכון ממשי לחיי אדם או ערך לאומי.
- פרסומת -
אך נסיעה לאומן שונה במובנים רבים: היא מתקיימת באוקראינה הנתונה במלחמה ולכן טומנת סיכונים ביטחוניים ולוגיסטיים מורכבים. היא מערבת עשרות אלפי אנשים, מה שמעצים את הפוטנציאל לאירועים חריגים. ובעיקר, היא נוגעת לקבוצה מגזרית מובחנת, מה שהופך כל החלטה תקציבית או לוגיסטית סביב הנסיעה לנפיצה יותר.
למשימת הסיוע נדרשו שלושה משרדי ממשלה - משרד החוץ, התחבורה וביטחון הפנים. ברמה הטכנית, אפשר להבין זאת לנוכח השילוב בין מעברי גבול מורכבים, דרישות תשלום חריגות של הרשויות המקומיות וסכנות ביטחוניות נגזרותאבל ברמה הציבורית, עצם הפעלת שלושה משרדים במקביל נתפסת כמהלך פוליטי שנועד לספק לציבור החרדי המאופיין כציבור הנוסע כ"עוד הטבה" בעלת גוון פוליטי מובהק, ולא כמהלך ממלכתי שמטרתו ביטחון כללי.
ההבחנה בין הצורך הטכני לבין התחושה הציבורית היא משמעותית. גם אם ברמה הביטחונית ההתערבות מוצדקת, ברמה החברתית היא נתפסת כהעדפה מפלה לציבור מובחן.
כאן בדיוק עובר הקו הדק שבין אבטחה לסבסוד, בין מתן שירות ציבורי כללי לבין שירות ציבורי ייעודי. כשהמדינה מספקת הגנה בסיסית, מתאמת מול ממשלות זרות ומכינה מערך חירום, זוהי פעילות בתחום אחריותה הישירה והמקובלת. מנגד, כאשר המדינה מתחילה לממן טיסות, אוטובוסים ושירותי קרקע, היא כבר הופכת לשחקן בסבסוד פעילות מגזרית.
אוהדים ישראלים מלווים בשוטרים ברומניה. הקו הדק שבין אבטחה לסבסוד, בין מתן שירות ציבורי כללי לבין שירות ציבורי ייעודי
אוהדים ישראלים מלווים בשוטרים ברומניה. הקו הדק שבין אבטחה לסבסוד, בין מתן שירות ציבורי כללי לבין שירות ציבורי ייעודי צילום: שאול גרינפלד
מרגע שנפתח הפתח לתקצוב ייחודי, הדרישות רק מתרחבות. היום אומן, מחר פסטיבל תרבותי גדול, ומחרתיים טקס רוחני של קהילה אחרת. מה שמתחיל כהחלטה נקודתית טכנית מתגלגל והופך לנורמה חדשה. אם ניתן – אז למה בעצם לא?
הבעיה מתחדדת רקע השחיקה המתמשכת של החוזה החברתי בישראל ותחושות התרחבות השסע הפנימי. כשעסקינן בקבוצה שאינה נתפסת כמי שתורמת במידה שווה - לא בצבא, לא בתשלום מסים ולא בשוק העבודה, אך ממשיכה לדרוש הקצאות תקציביות, נוצרת תחושת חוסר צדק. ברגעים שבהם החברה כולה מתגייסת, מילואימניקים פועלים חודשים בחזית, משפחות מתמודדות עם עומס כלכלי כבד - החלטה להקצות מיליונים לטובת נסיעה מגזרית נתפסת לא כהכרח ביטחוני אלא כאתנן פוליטי.
- פרסומת -
השאלה לא עוסקת חלילה בשנאת חרדים. כשם שלא נדרשנו לסבסד אוהדי כדורגל שנסעו לחו"ל או תיירים שנתקעו בחו"ל, כך גם בנסיעה לאומן יש לבחון את העניין לפי עקרונות כלליים ולא לפי זהות הקבוצה.
השאלה האמיתית היא אם המדינה נוהגת בשוויון ובאחידות כלפי כלל אזרחיה. ההבדל המהותי בין מסעות לפולין לבין נסיעות לאומן הוא, שמסעות לפולין נתפסים כבעלי תועלת חינוכית לאומית אוניברסלית, בעוד אומן נתפסת כצורך מגזרי דתי.
המימון הציבורי - כשלל מגזרי
מכאן יש להתריע על סיכון גבוה בהפיכת תקציב המדינה לכלי פוליטי סקטוריאלי. ברגע שמימון ציבורי נתפס כשלל מגזרי ולא ככלי ממלכתי, נשחק האמון של הציבור במוסדות השלטון. במקום תחושת שותפות נולדת תחושת ניכור, במקום סולידריות נבנים שסעים. זהו תהליך מסוכן במיוחד בעתות של מלחמה ואי-ודאות כלכלית, שבהן חוסן לאומי תלוי בדיוק בכיוון ההופכי של אמון וערבות הדדית.
כדי לבלום את ההידרדרות הזו דרוש מנגנון ברור ושקוף. המדינה צריכה להבהיר כי מעורבות ציבורית ניתנת רק במקום שבו יש תועלת לאומית כוללת: ביטחון, בריאות, חינוך ותשתיות. אבטחה ראוי שתינתן אם יש סכנה לחיי אדם. תיאום דיפלומטי ראוי שיבוצע אם הוא מונע משבר חוץ. אך מימון טיסות ואירועים אין לתת, מהטעם שזה חורג מגבולות תפקידה של מדינה מודרנית.
- פרסומת -
נסיעות לאומן הן בסופו של דבר לא הבעיה אלא הסימפטום. הדיון על אומן בוחן את יכולתנו להפריד בין ביטחון ללחץ פוליטי, בין אחריות לאומית להעדפה מגזרית, בין חוזה חברתי המבוסס על ערבות הדדית לבין שימוש תקציבי כפרי של מאבקי כוח.
יאיר אבידן, עמית מחקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה, IPS – אוניברסיטת רייכמן
- מה בין מסע רשמי לפולין, ליווי משלחות שמייצגות את ישראל לבין הנוסעים על דעתם עצמם...
- ישראל לא מממנת נסיעת אוהדים למשחקי נבחרות ישראל
- אולי כי במסעות לפולין לא מממנים עריקים? האם יש תופעה יותר בזויה מעריקות המונית ש...