ככל שיהיו נסיונות לדחוף את ישראל לכיוון מדינת כל אזרחיה מושתתת על ערכים רחוקים מ...
שלטון הרוב ושקרים אחרים
מגיל צעיר חונכנו בחינוך הממלכתי שדמוקרטיה הינה שלטון הרוב, ואילו דיקטטורות הינן עריצות מיעוט. לכאורה זה הגיוני: הרי עצם מבנה הפרלמנט במדינה הדמוקרטית נקבע לפי ספירת הקולות והרכבת קואליציה מרוב אותם קולות.
כמובן שמדובר בטענה שגויה, שניתנת להפרכה בצורה די פשוטה: בכנסת יש 120 חברים. נגיד 80 בקואליציה ו- 40 באופוזיציה. הקואליציה מחליטה להצביע שאנשים בעלי אידיאולוגית האופוזיציה לא יוכלו עוד לשאת במשרות ציבוריות או להצביע בבחירות הבאות.
כל בר דעת מבין שיש בתרחיש שכזה פגם כלשהו בתהליך הדמוקרטי, למרות שלכאורה נבחר כאן רוב בבחירות דמוקרטיות והוא קיבל הכרעה ברוב קולות. המסקנה המתבקשת אפוא, היא שיש ערכים כלשהם שמטרתם למנוע עריצות רוב, שהם מעבר לגחמותיו של שלטון מתחלף זה או אחר.
ערכים אלו, כמו קיומם של בחירות כלליות והוגנות, חופש הדעה והתקשורת, הזכות לקניין ועוד רבים וטובים, הם בעצם הערכים הליברליים. על כן יש כאלו שמבדילים בין דמוקרטיה סתם, שאינה יודעת להגן על עצמה ומתפרקת די במהירות (למשל טורקיה), לבין דמוקרטיה ליברלית, שאלו הם הדעות של מרבית אזרחיה.
כמובן, הדמוקרטיה הליברלית אינה שלטון של כידונים ורובים. אם רוב הציבור (או אפילו חלק גדול ממנו) לא יהיה מעוניין בה, גם היא תתפרק. ואני חושש שמדינת ישראל הולכת בכיוון דומה, משום שיש כאן ציבורים די גדולים שהערכים הליברליים מהם והלאה (בעיקר הערבים והחרדים, אבל יש גם לא מעט בשמאל הקיצוני שעונים להגדרות הנ"ל).
- מרוב דאגה מ''עריצות הרוב'', ישנם אנשים שתומכים במפורש בעריצות המיעוט.
- התנסחת בתבונה, למרות, שאינך משפטן, מהתחום המסוים. לא ירדת לעיקר הפרטים וגם זו תב...
- העניין הוא כזה: החלטות, בסופו של דבר, צריכות להתקבל. לרוב, יש יותר מדעה אחת איזו...