יפה
עינת וילף: הכנעת חמאס היא הדרך היחידה לשחרור החטופים
המדינה שלנו נקרעת במאבק נורא על דבר שלא באמת קיים.
לפני כמה חודשים, אחד מבחירי הנושאים ונותנים האמריקאים בתהליך השלום אמר במפגש סגור ש״אחרי שלושים שנים הוא נאלץ להודות שלמעשה מעולם לא היה מו״מ.״ לדבריו ״ישראל הציעה וערפאת אמר לא. ישראל הציעה עוד וערפאת אמר לא. ישראל הציעה עוד ואבו-מאזן אמר לא.״ ועוד הוסיף ״שלמעשה לא היה רגע שבו התקיים באמת מו״מ במובן שהפלסטינים ניסו להגיע לתוצאה מוסכמת ומקובלת״.
אני מוסיפה שככל שהיה מו״מ בשנות ״תהליך השלום״ הוא התנהל בין ארה״ב לישראל. ארה״ב לחצה על ישראל וישראל הציעה עוד. ארה״ב לחצה וישראל הציעה עוד. אבל בכל השנים הללו של מה שכונה ״תהליך השלום״ לא טרחנו באמת לברר שהפלסטינים בכלל מקבלים את התנאי הבסיסי ביותר לכל פתרון של שלום על בסיס שתי מדינות, והוא שאחת משתי המדינות היא מדינת העם היהודי. הנחנו שזו הכוונה בביטוי ״שתי מדינות״ אבל זו היתה רק הנחה מהצד שלנו. ככל שהדבר היה כרוך בהפנמה פלסטינית שהם לא פליטים ואין להם דבר כזה המכונה ״זכות שיבה״ לתוך מדינת ישראל, לא היה רגע שבו הם באמת היו מוכנים לקבל פתרון שתי מדינות כשאחת מהשתיים היא מדינת היהודים.
הדינמיקה הזו מתקיימת שוב עכשיו. לכאורה יש מו״מ על עסקה לשחרור החטופים, ויש מתווים, ושלבים, והאמריקאים לוחצים על הישראלים כל העת להסכים לעוד, וישראל ככלל מסכימה, אבל אין באמת עסקה מהצד הפלסטיני. כדי להבין זאת צריך להקשיב לא לאמריקאים, לא לאנשים אצלינו, אלא לפלסטינים.
אם יש דבר שהתחייבתי לו לעצמי מאז שהבנתי שהפלסטינים לא משקרים בנושאי היסוד, זה להקשיב להם מבלי למסך את מה שהם אומרים במשאלות הלב שלי. כבר חודשים ארוכים אני מקשיבה לקולות העולים מצידם ומבעד למיסוך של ״מו״מ״ וטיסות לדוחה ופריז ואמריקאים שאומרים ״אוטוטו״, עולה בברור שאין באמת עסקה שמחזירה את כל החטופים (ועכשיו גם יש את המסמך מהבילד).
הכישלון האדיר בניהול המערכה המדינית, הדיפלומטית והצבאית הוביל לכך שאחד-עשר חודשים מלאים לאחר הפלישה והטבח של חמאס ותומכיה לישראל, חמאס מרגיש עצמו בטוח מספיק כדי להתעקש בדיוק על אותה עמדה שהציג לאחר הפלישה והטבח: נסיגה ישראלית מלאה, חמאס נשאר לשלוט באופן מלא על עזה כולל על הגבול עם מצרים, והמיליארדים חוזרים לזרום ל״שיקום״ (כן, בדיוק אותו שיקום של כל סבב קודם). בהינתן חוסר הסימטריה במטרות - זו ההגדרה מבחינת חמאס של ״ניצחון מוחלט״, עם כל המשמעויות להשראה כוללת לאויבינו.
ולשואלים - מבחינת חמאס עד עכשיו הוא לא שילם מחיר, בוודאי לא כזה שנחשב מחיר מבחינתו. ההרוגים האזרחיים אינם מחיר והרוצחים המיומנים שהרגנו להם כבר מוחלפים באחרים. כל עוד חמאס שולט בעזה (והפרחים לכניעה הישראלית להכנסת אספקה שוטפת לעזה והעיוורון המוחלט למשחק הכפול של קטר ומצרים, וכמובן שוב הטמטום/הנאיביות האמריקאיים) ונמצא בעמדה לדרוש את מה שדרש יום אחרי הפלישה והטבח.
ואפילו מי שאומרים שצריך לקבל את העסקה הזו, עם כל המשמעויות שלה, לא ברור שגם היא באמת קיימת. כי מבחינת חמאס העיקר זה להבטיח שישראל לא תתקוף שוב ולא תסכן את שלטונו, ולשם כך בהחלט ייתכן שישמר חטופים שיאפשר בטפטוף מחריד ומתמשך במו״מ עליהם להבטיח שישראל לא תפעל מולו. האויב שמולנו איננו מטומטם. הוא למד את החברה הישראלית. דיבורים על ״נעשה עסקה ואז נעשה בעזה מה שבא לנו״, מראים שעדיין אנחנו ממשיכים לזלזל באויב, בנחישות שלו ובסדיזם שלו.
ובמקום להביט נכוחה בכישלון הנוראי של ניהול המערכה מאז ה- 7 באוקטובר ועד היום ובאויב הנחוש שמולנו, אנחנו קורעים את עצמנו, מאשימים איש את רעהו, את משפחות החטופים שנטרפות מדאגה, מתבחבשים בדיון על ציר, במקום להבין שאנחנו זקוקים עכשיו להנהגה שתנהל מערכה ומדיניות נחושה (מעשים, לא דיבורים כמו חול), המבינה את גודל השעה והאיום, שלא תוביל אותנו לברירה האיומה שבין הפקרת החטופים ובין כניעה ישראלית, ותייצר חלופה אחרת, חדשה.
הטעות הגדולה מלכתחילה היתה להניח ששחרור החטופים מנוגד למטרה של הכרעת החמאס. זו אותה המטרה בדיוק - דווקא מכיוון שעבור החמאס שמירת החטופים היא ערובה לנצחונו, ולכן הכנעת החמאס היא הדרך היחידה לשחרור החטופים. אבל הכנעת החמאס נשענת על שילוב של מערכה מדינית, דיפלומטית, פוליטית, שבראש ובראשונה, תבהיר שישראל סיימה לתת אספקה שוטפת לאויב שלה תוך כדי מלחמה, ושלפחות מצידה של ישראל
Nothing goes in until the hostages come out.
זו מדיניות שמבהירה שמצרים וקטר מוזמנות לתת אספקה לחמאס דרך הגבול עם מצרים ואנחנו לא נמנע את זה (גם אם נשב על הגבול). יש לנו מחויבות חוקית לאפשר את זה, אבל לא לעשות את זה בעצמנו ומתוך גבולנו. כל עוד האויב לא נכנע ואין כיבוש אלא רק מלחמה מתמשכת, זו לא המחויבות שלנו.
https://t.me/yinonews/24915
- ההתחלה סבבה. אבל מה בסוף? ז''א אם האספקה נכנסת דרך מצרים, מה הועילה החכמה בתקנתה...
- והרעבת עזה
- ענת וילף בדרך כלל אישה מאוד נבונה. אבל לא הפעם. כי החמאס נוסח 2024, מתקשה להכנע....