קלמן ליבסקינד , מאמר דעה
הרגע הזה, שבו מחבל של חמאס עובר, מאחד לשני, בין שישה יהודים שנחטפו משטחה הריבוני של מדינת ישראל, ומוציא אותם להורג, בזה אחר זה, בירייה בראשם, הוא רגע שנראה כאילו נלקח מתוך סיפורי השואה. מי שיעצום את עיניו ויתחבר לתמונה הזו, לא יתקשה לדמיין אותה כמו סצינה מהסיפורים שסיפרו לנו ההורים שלנו על האופן שבו נאצים רצחו יהודים בדם קר, על גדת הנהר או מול קהל גדול במרכז העיירה.
במציאות נורמלית, נבחרי הציבור שלנו, מהקואליציה ומהאופוזיציה כאחד, היו עוברים למחרת פרסום הבשורה הנוראה הזו מערוץ טלוויזיה זר אחד לשני, מדלגים בין מראיין מ־CNN למראיינת מ־BBC, מתארים להם את התחושה שחש כל ישראלי, נוכח תמונותיהם של צעירים שכל עתידם לפניהם, שהוצאו להורג רק משום שהם יהודים.
במציאות נורמלית, יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד היה יוצר קשר עם מקבילו האוסטרי ומקבילו הצרפתי, מתאר להם את התמונות, ותובע מהם להעביר את ציור המציאות מקפיאת הדם הזו לאנשים שלהם. שיבינו. שיזדעזעו.במציאות נורמלית, פרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה העברית, יחד עם עמיתיו מבר־אילן ומרייכמן, היו מזמינים לזום רחב את מקביליהם באקדמיה האמריקאית ומשתפים אותם בטלטלה שעברנו השבוע, מקטן ועד גדול.
ובמציאות נורמלית, ראש עיריית תל אביב-יפו רון חולדאי, ראש עיריית גבעתיים רן קוניק וראש עיריית הרצליה יריב פישר היו יוצאים למסע הסברה בערים התאומות שלהם בחו"ל, ומתארים שם איך נראה פרצופה המפלצתי של שנאת יהודים מודל 2024.
כל זה, לדאבון הלב, לא קרה. תחת זאת ראינו את יאיר לפיד ("קבינט המוות החליט לא להציל את החטופים"), ואת בני גנץ ("יש מי שלא עשו הכל כדי למנוע את המוות הזה... צאו להפגין"), ואת ארנון בר-דוד ("אין עסקה בגלל שיקולים פוליטיים"), ואת רון חולדאי ("ממשלת ישראל הפקירה את החטופים"), ואת ראשי האוניברסיטה העברית ("אנשינו מופקרים בעזה"), כשהם פונים אל המיליארדים בעולם הרחב שעוקבים אחר המתרחש כאן, ומכריזים באוזניהם "זה ביבי. זה הכל ביבי. ביבי הוא האשם. ביבי הוא הסיפור. ביבי הוא האחראי לכל הרוע שראיתם" .
לא על התמונות של צעירים יהודים שנורו בראשם הם דיברו. גם לא על האכזריות חסרת הגבולות. אפילו לא על שנאת יהודים באשר הם יהודים. ביום שלמחרת הוצאתם להורג של שישה מבני עמנו על ידי ארגון טרור רצחני, שהאמנה שלו שואפת להשמדת מדינת ישראל, באדיבותם של כל המנהיגים הללו - מהפוליטיקה, מהאקדמיה, מהמגזר העסקי ומהשלטון המקומי - כלי התקשורת בעולם שידרו ממדינת ישראל מסר אחד ויחיד: "זה ביבי". ואם יש דוגמה וסמל לטירוף שאחז בחלקים חשובים בחברה הישראלית – זו הדוגמה וזה הסמל.
אפשר למתוח ביקורת על נתניהו בכל עניין ובכל נושא, אבל השנאה העמוקה אליו הפכה להיות המצע הכמעט יחיד של אזורי חיוג רחבים מדי בחברה הישראלית. ואני לא אומר את זה כי שמעתי את חבר הכנסת לשעבר אלי גולדשמידט, איש מפלגת העבודה, שדיבר אל האגף שלו וקבע: "אנחנו יותר שונאים את ביבי מאשר רוצים בטובת החטופים". אני גם לא אומר את זה על רקע הציטוטים שהביאה השבוע דנה ירקצי בכאן 11 מתוך קבוצת הוואטספ של פורום בכירי המשק, שמהם עלה שבמגעים שלהם עם ארנון בר-דוד סביב השביתה, מה שהעסיק אותם בעיקר הייתה הפלת הממשלה.
אני אומר את זה כי יש שאלה אחת שלא נותנת לי מנוח. אם לא נתניהו מעסיק את כל אלה, אלא החטופים, ורק החטופים, איך זה שלא נתקלנו מכיוונם בשום זעם פומבי על חמאס? אני לא חושב, חלילה, שיש באגף הפוליטי הזה מישהו שלא רואה בחמאס אויב אכזר. ועדיין, איך זה שלא שמענו מהם שום דרישה נוקבת לגביית מחיר ממנו, כדי שבעתיד יחשוב מיליון פעמים לפני שיעז שוב להרים נשק על יהודי? לא תמיכה בעונש מוות. לא קריאה לעצירה של הסיוע. לא תביעה ליישר לגובה הקרקע שכונה עזתית אחת על כל חטוף שלנו שנרצח. לא דרישה לספח אל שדות בארי או כפר עזה דונם אחד של אדמה עזתית על כל חטוף שנורה למוות. כלום. לא מסינוואר הם דורשים לגבות מחיר. רק מנתניהו.
ואפילו אם נקבל את עמדתם, שלפיה נתניהו הוא שורש כל רע - עדיין מדובר במציאות מטורפת. איך זה שעל כל 1,000 מפגינים מול נתניהו, לא ראינו מפגין אחד שעמד בקפלן ודרש להפסיק את החשמל ואת המים לרצועת עזה? להעניש בעוצמה אנשי חמאס באיו"ש. למנוע את כל הזכויות והפינוקים שמהם נהנים נציגי הארגון הזה בכלא. לשדר שבעל הבית השתגע. שרצח יהודים זה לא משהו שאנחנו עוברים עליו לסדר היום. רק נתניהו מעניין אותם?הרי במציאות נורמלית, אופוזיציה ישראלית פטריוטית הייתה דורשת לגבות מרצועת עזה מחיר כזה שיוציא לאוחז הנשק הבא את החשק לכוון אותו אל ראש של יהודי.
איך לא היה איש שהבהיר ש"לעשות הכל" כדי להחזיר את החטופים זה לא רק לתקוף את נתניהו, אלא גם, נגיד, להפריע להכנסת אספקה לעזה?איך זה שלא שמענו מגנץ, מלפיד או מארנון בר-דוד תביעה שחמאס ישלם מחיר על מעשיו? שממשלת ישראל תבהיר לו, ואני סתם זורק דוגמה, שגם אם היא תהיה מוכנה לסגת מציר פילדלפי, היא מודיעה רשמית שמהיום והלאה כל יהודי שיירצח בשבי הארגון יוריד קילומטר אחד מהשטח שממנו אנחנו מתכוונים לסגת. אבל זה בדיוק העניין. למפגינים, אם לשפוט לפי מה שהם השמיעו השבוע, אין שום עניין להתעסק עם סינוואר או לגבות ממנו מחיר. רק מביבי.
המוני ישראלים, ובראשם אופוזיציה מופקרת של פוליטיקאים, של אנשי המגזר העסקי, של ראשי האוניברסיטאות, של מנהיגי השלטון המקומי ושל יו"ר ההסתדרות, הגשימו השבוע את חלומו של יחיא סינוואר ולימדו אותו שאפשר לקבל מאיתנו במבצע שניים במחיר אחד. גם לרצוח יהודים, וגם לזכות כבונוס במדינה משובשת, משותקת, חסומה ומסוכסכת, שבכירים בה מגבירים את תמיכתם בדרישות חמאס משא ומתן מול מדינתם שלהם, ודורשים מממשלתם ליישר קו עם ארגון הטרור. האם יחיא סינוואר היה יכול לייחל ליותר מזה?
תודה