ישראל חייבת לעמוד על כבודה כמדינה עצמאית
אלא שכבוד זה, שהוא מהות חיינו, אינו ניתן לאומה המשועבדת תחת שלטון זר או החיה תחת פחד מתמיד. הוא תלוי בעצמאותה, בריבונותה, ובעוצמתה להגן על קיומה ועל מעמדה.
מאז יום העצמאות הראשון, ה' באייר תש"ח, מצפה העולם, מצפים ישראל, ומעל לכל חפץ הקב"ה שנתנהג כ"בני מלכים" – עצמאיים, יודעים מי אנחנו ומה מעלתנו. לא קיבלנו מדינה כדי להמשיך להתנהג כעם גלותי, אלא כדי לבנות חיי ריבונות בעלי תוקף, להציב חזון לאומי ברור, ולהיות ראויים לשיבתנו אל אדמת הקודש.
אך אל לנו לטעות – אין זו ריבונות של חולשה, אלא של עוצמה. מדינה שאין לה עוז לעמוד על כבודה, שנסוגה שוב ושוב מפני אויביה, אינה יכולה להיקרא באמת מדינה עצמאית. היכולת לעמוד על כבוד האומה היא המבחן האמיתי לריבונות ישראל בארץ ישראל.
אירועי השבת האחרונה זעזעו כל לב יהודי. אויבי ישראל, אותם בני חושך אשר אין בהם צלם אנוש, העזו להשפיל את בנינו החטופים – אביתר דוד וגיא גלבוע-דלאל – בכך שהציגו בפניהם את שחרור חבריהם והחזירו אותם באכזריות אל המרתפים החשוכים של עזה. האם מדינה ריבונית יכולה לשתוק אל מול ביזיון שכזה? האם זהו כבוד ישראל? האם זוהי התנהלות של עם שקם מעפר והקים מחדש את ריבונותו?
אם אנו אכן מדינה אמיתית, אם חפצי חיים אנחנו, אם מאמינים אנו שזכינו לעצמאות – היה עלינו מיד, באותו לילה, להפעיל את מלוא כוחותינו, להכות את חמאס מכה מוחצת, להבהיר לכל צורר ישראל כי על כבוד ישראל אין פשרות ואין מחילה. במקום זאת, אנו מוצאים עצמנו שוב עומדים כצופים מן הצד, נגררים למשחקי דיפלומטיה חסרי תועלת, בעוד אויבינו חוגגים את חולשתנו.
עלינו להפנים – אין לנו אפשרות לחיות חיים של אומה גאה וזקופה כל עוד אנו מתנהלים כאילו אנו עוד בגלות. כבוד האומה איננו רק עניין סמלי, אלא הוא הביטוי העמוק ביותר של חיינו כאן בארץ ישראל. אם אנחנו לא נדע לשמור על כבודנו, גם העולם לא יכבד אותנו. אם אנחנו לא נראה עוצמה, גם שכנינו לא יירתעו מפנינו.
הדור שלנו הוא דור של קימה לתחייה, של חזרה אל עצמנו, של חידוש עטרת ישראל ליושנה. לא באנו לכאן רק כדי לחיות בשלום ונוחות, אלא כדי להקים ממלכה יהודית בעלת חוסן רוחני, מדיני וצבאי. אנו כאן כדי להוביל ולא להיות מובלים, כדי לקבוע מציאות ולא להיגרר אחריה.
אם נדע לעמוד על כבודנו, אם נזכור כי אין לנו דבר חשוב יותר מהאחדות שלנו, מהעוצמה הפנימית שלנו ומהאמונה בצדקת דרכנו – נדע גם לנצח את אויבינו ולגאול את חטופינו. לא נוכל להרשות לעצמנו להמשיך במצב הנוכחי, שבו אחרים מכתיבים לנו את דרכנו. עלינו לשוב ולהיות בעלי הבית בארצנו, להחזיק ברסן ההנהגה בגאון, ולהכות באויבינו ללא רחם עד אשר יבינו כי דם יהודי אינו הפקר.
עם ישראל הוא גור אריה יהודה, שנעור מתרדמתו הארוכה ושב הביתה אל נחלתו העתיקה – לנצח ולנצח!
הרב שמעון בן ציון
ירושלים