07.10.2024
בוקר יום שישי . מסקנות לאחר כשנה מפרוץ המלחמה. א. עזה. מטרת המלחמה השמדת החמס צבאית ושלטונית נכשלה! אומנם חמס הוכה קשות ואיבד את רוב כוחו אך עדיין יכול להתנהל בצורה משמעותית ככוח גרילה. גם מבחינה שלטונית הוא הגוף הדומיננטי בשטח. הגישה של גלנט את הרצי לכבוש ולצאת ולעבור לפשיטות נכשלה באופן מוחלט. הגנרלים מצבא ארה"ב אמרו וצדקו אין זה משנה כמה מחבלים הרגת אם אתה לא אוחז בשטח אזי לא תצליח לקיים את מטרות המלחמה. ומי אשם ? כמובן הצמרת הצבאית ומי שממונה עליה עד לראש הפירמידה. הטעות הייתה שעזה זה כמו ג'נין ושכם נכנסים ויוצאים ושומרים על שליטה. אבל בחודשים האחרונים התברר שאנו יושבים על חבית חומר נפץ. כול הקונספציה קרסה ולכן אם אין אחיזה אין שליטה ואם אין שליטה יש סכנה. ומה שלא טוב לגדה ודאי לא טוב לעזה. על הכישלון האסטרטגי הזה חתום... (גלנט שהוא אחד מאבות הכישלון כרגע מאותרג בגלל היותו אנטי ביבי.) ב. חטופים . המצב כרגע הוא "מסטיק" אין נחישות כי אין אסטרטגיה ואולי בעיה של סמכות מנהל. ג. לבנון . ההתנהלות בתחילת המלחמה הייתה נכונה. אבל בחודשים האחרונים ככול שהדשדוש העזתי נמשך ברור היה שאת "הסיפור" הזה צריך לסיים. מכת הניידים והקשר שנפלה על לבנון נראתה כמכת פתיחה מעולה לתחילת מערכה שתשנה את המציאות. אך עברו יומיים שלושה ושום דבר מהותי קורה. מדוע? האם פחד מאמריקה? הרי זהו הזמן הטוב ביותר לתקוף. האויב פגוע ומחוסר קשר. ממש לא ברור ואולי יש משהו בקנה שעדיין איננו יודעים. שבת שלום.