כבר שנה לפטירתו של דמות המופת החינוכית, יעקב קופלוביץ זצ''ל שנה בלי קופלו
שליחות של מחנך מתוך אמונה, אהבה, צניעות וענווה, המון ענווה.
המחנך, הסופר, המשורר והפובליציסט, עמנואל בן סבו , סופד למחנך שעיצב את דרכו החינוכית , יעקב קופלוביץ, קופלו, האבא של התלמידים.
וידוי אישי, בראשית דרכי כמחנך זכיתי להתחמם לאורו של אחד מגדולי המחנכים אשר פגשתי בתחנות חיי השונות, יעקב קופלוביץ, אשר כולם קראו לו , סתם כך, קופלו, שש אותיות שסיפרו סיפור מרגש על איש אשר רוח בו.
שילוב מרגש של צניעות וענווה, חכמה ותבונה, בהירות מחשבה וחדות , תלמיד חכם ומחנך רחב אופקים אשר הקדים את זמנו.
לפני שנים אחדות שלחתי המלצה לוועדה להענקת פרס ישראל לחינוך לבחור בקופלו, האיש שהכיר לי את " אנשי פאנפילוב" , את אלכסנדר ניל, מייסד בית הספר הדמוקרטי הראשון , סאמרהיל , המחנך אשר חצב נתיבים חדשים בדרכו, פילס דרכים והאיר את עולמם של הילדים והמחנכים בעוז ובאהבה.
לא היה ראוי מקופלו לקבל את פרס ישראל, קופל היה עדינו העצני של דורנו.
במשך למעלה משנות דור ניהל קופלו ביד רמה את כפר הנוער "הודיות", עבודה בה ראה שליחות קדושה ופעל במסירות אין קץ.
תמיד ראשון בתפילת שחרית, אוחז במשנה או בגמרא קטנה ,לומד עד לתחילת התפילה, התלמידות והתלמידים אהבו אותו כמו הצוות שראה בו מודל לחיקוי.
לצדו של קופלו עמדה רעייתו, תבל"א , לייקה ,ביחד ניהלו את כפר הנוער " הודיות" ויצקו לתוכו עולם של ערכים , אהבת ישראל, אהבת תורת ישראל ואהבת ארץ ישראל, ותודה על " טיול ראש חודש", בכל חודש, אשר לא ויתר עליו.
לכל אחד יש את קופלו שלו, רציני ומפויס, קפדן וחומל, אכפתי ומסור , לכל אחד יש את קופלו שלו, אותו הוא נושא על לוח ליבו בכל אשר ילך.
קופלו ולייקה הקימו משפחה לתפארת, אשר בניה ובנותיה נטועים בעשייה בכל רחב ישראל.
לפני חודשים אחדים התייצב קופלו סמוך לכיסא הכבוד , פרש זרועותיו לקבל אל חיקו את נכדו האהוב , סרן איתן קופלוביץ הי"ד , אשר נפל בסערת הקרב במלחמת " חרבות ברזל" ,פרי הארץ לגאון ולתפארת.
איכה יהא עולם בלי ירח, עולם בלי קופלו הוא עולם חסר, כבר שנה , קופלו איננו אך רוחו ,רוח עז , כתובה באותיות של זהב על כותל המזרח.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
https://imagizer.imageshack.com/img924/1782/9q28zT.jpg
קופלו , מחנך לדורות
צילום: דוברות כפר הנוער "הודיות"